הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין וּוְלָדָךְ עֶבֶד. ווְלָדָהּ כְּיוֹצֵא בָהּ. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּךְ פֵּירְשָׁהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָב הַמִּשְׁנָה. שְׁנֵיהֶן בֶּן חוֹרִין. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵיהֶן עֲבָדִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא מַחֲלוֹקֶת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר מָה אִיכָּא מַחֲלוֹקֶת. אֶלָּא כֵּינִי. דְּבָרָיו קַייָמִין. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא עָשָׂה כְּלוּם. מָהוּ לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּךְ פֵּירְשָׁהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֲבִי הַמִּשְׁנָה. שְׁנֵיהֶן בֶּן חוֹרִין. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵיהֶן עֲבָדִים. וּכְרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכרבי. הא דר' יוסי הגלילי כרבי אתיא דאמר המשחרר חצי עבדו קנה וה''נ כחצי עבדו הוי וכהאי אוקמתא דלעיל כרבי והלכך ס''ל דבריו קיימין:
אלא כיני. הכי גרסינן בדברי רבי יוסי הגלילי דבריו קיימין קאמר היא בת חורין וולדה עבד וחכמים אומרים לא עשה כלום והשתא שפיר פליגי בפירוש דברי חכמים דרבי אלעזר מפרש שניהן ב''ח קאמרי ורבי יוחנן אמר שניהן עבדים:
ומקשי הש''ס על דעתיה דרבי יוחנן ניחא. דמחלוקת היא לדברי רבי יוסי הגלילי שניהן ב''ח ולחכמים שניהן עבדים אלא ע''ד דרבי אלעזר משום ר' הושעיה מה איכא מחלוקת בין ר''י הגלילי לחכמים:
כך פירשה רבי הושעיה אב המשנה. לדברי חכמים הא דאמרי לא עשה כלום לענין שתהיה שפחה אלא שניהן בן חורין הן:
רבי יוחנן. מפרש מאי לא עשה כלום ששניהן עבדים דהואיל דשייר לולד גם היא לא קנתה עצמה ב''ח:
הרי את בת חורין וולדך עבד וולדה כיוצא בה. בן חורין דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה בזמן שהאשה לאדוניה הולד לאדוניה אין האשה לאדוניה אין הולד לאדוניה:
פְּלָנִית שִׁפְחָתִי עוֹשֶׂה אֲנִי לָהּ כְּתָב שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּעְבֵּד. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אָעֲלוֹן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר. לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ לְשַׁעְבֵּד. בָּנֶיהָ מָה הֵם. עֲבָדִים. מַה שִׁייֵר בָּהּ. מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. רִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. דְּרִבִּי הִיא. דְּרִבִּי אָמַר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. כָּתַב כָּל נְכָסָיו לִשְׁנֵי עֲבָדָיו כְּאַחַת. שְׁנֵיהֶן יָֽצְאוּ לְחֵירוּת וּשְׁנֵיהֶן צְרִיכִין לְשַׁחְרֵר זֶה אֶת זֶה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי הִיא. דְּרִבִּי אָמַר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי בָּא. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָעֶבֶד זָכָה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. אָמַר לֵיהּ. 14a מָה אַתְּ סְבַר. מִשֶּׁזָכוּ בִּנְּכָסִים יָֽצְאוּ לְחֵירוּת. אֶלָּא כְּאַחַת עֲבָדִים וּנְכָסִים יָֽצְאוּ לְחֵירוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פלונית שפחתי. מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי עושה אני לה כתב שלא תשתעבד מהיורשין לאחר מותי. אעלון עובדא. שאלו הלכה למעשה מרבי יוחנן וא''ל לא הכל ממנו לשעבד כלומר לא כל הימנו לחוב ולהפסיד בניו אלא אמרינן בניה מה הן עבדים דאין זה לשון שחרור ולא לשון הפקר ומה שייר בה מעשה ידיה שלא יטריחוה היורשין בעבודתה ולהקל מעליה ממעשה ידיה הוא דקאמר אבל בניה עבדים הן דאין כופין אותן לשחררה:
דרבי היא. אדלעיל קאי הא דאמרינן אם היתה עוברה זכת לו לא קשיא על הא דאמרן אין העבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו דהאי ברייתא כרבי אתיא דאמר המשחרר חצי עבדו קנה והאי עובר נמי כחצי גופה הוא:
שניהן יצאו לחירות. כדין הכותב כל נכסיו לעבדו דיוצא לחירות:
ושניהן צריכין לשחרר זא''ז. שהרי כל אחד קנה החצי של חבירו:
לית הדא אמרה. וכי לא שמענו מכאן שהעבד זוכה מרבו בשביל אחר שהרי כשאמר להאחד חצי נכסי לפלוני עדיין חצי עבד הוא וקתני משחררין זא''ז והא קי''ל לעיל דאין העבד זוכה גט שיחרור לחבירו מיד רבו שלו:
מה את סבור משזכו בנכסים. כל אחד החצי ואח''כ משחררין זא''ז וכדקס''ד הא ליתא אלא הכא מיירי כאחת שכתב בשני שטרות כל נכסיו לזה וכל נכסיו לזה וזיכה להן ע''י השליח בבת אחת וזכו בנכסים ובשחרורן כאחת דכיון דזיכה להם בבת אחת נפקי כולהו מיניה וקנו הנכסים ועצמן ואפילו אליבא דרבנן. והכי מסיק לה בפרק השולח דף מ''ב:
כתב כל נכסיו לשני עבדיו כאחת. וקס''ד השתא דמיירי שאמר חצי נכסי לפלוני עבדי וחצי נכסי לפלוני עבדי והרי זה כמשחרר חצי עבדו:
משנה: בְּהֵמָה גַסָּה בִּמְסִירָה וְהַדַּקָּה בְּהַגְבָּהָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי אֶלְעָזָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּהֵמָה דַקָּה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים אומרים בהמה דקה נקנית במשיכה. ופסק הלכה בין בהמה גסה בין בהמה דקה נקנין במשיכה וכ''ש בהגבהה ומשיכה קונה בסמטא שהיא זוית של רשות הרבים ובחצר של שניהם ומסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם והגבהה קונה בכל מקום וכל מה שדרכו בהגבהה אינו נקנה אלא בהגבהה מלבד בהמה דקה שאע''ג דאפשר בהגבהה מ''מ נקנית במשיכה משום דמסרכא שהיא מתחזקת בצפרניה תמיד לאחוז ע''ג הקרקע:
והדקה בהגבהה. ולא במשיכה:
מתני' בהמה גסה במסירה. היא נקנית שהבעלים מוסרין אותה ללוקח באפסר או בשערה:
הלכה: בְּהֵמָה גַסָּה נִקְנֵית בִּמְסִירָה כול'. רִבִּי הוּנָא אָמַר. אֵין מוֹסֵירָה קוֹנָה אֶלָּא בְנִכְסֵי הַגֵּר. רַב חִזְקִיָּה רִבִּי בָּא רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל. הָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה גְמָלִים קְשׁוּרִים זֶה בָזֶה. מָסַר לוֹ מוֹסֵירָה שֶׁלְּאַחַת מֵהֶן. כּוּלְּהָם קָנָה אוֹ לֹא קָנָה אֶלָּא אוֹתוֹ שֶׁמָּסַר לוֹ בִּלְבַד. רַב חִסְדָּא אָמַר. מְשׁוֹךְ אֶת הַבְּהֵמָה זוֹ לִקְנוֹתָהּ. קָנָה. לִקְנוֹת ווְלָדוֹתֶיהָ. לֹא קָנָה. לִקְנוֹתָהּ הִיא וּוְלָדוֹתֶיהָ. קָנָה. אִילּוּ הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. מְשׁוֹךְ אֶת הַבְּהֵמָה זוֹ שֶׁתִּקְנֶה מַשּׂוּי שֶׁלָּהּ שֶׁמָּא לֹא קָנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְתֵימַר בִּשְׁלֹּא הָֽיְתָה הַבְּהֵמָה עוֹבָרָה. אֲבָל אִם הָֽיְתָה עוֹבָרָה עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּמַשָּׂאָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא דתימר בשלא היתה הבהמה עוברה. אלא שאמר לו לקנות ולדותיה שכבר ילדה ולא מהני משיכה דידה לולדותיה אבל אם היתה עוברה הוי כמשאוי שלה וקנה:
אילו האומר לחבירו. אלקנות ולדותיה דקאמר לא קנה פריך וקס''ד שהבהמה מעוברת היא ומי גרע ולדותיה ממשא שעליה:
היא וולדותיה קנה. מיגו דמהני משיכה לדידה מהני לולדותיה:
לקנות וולדותיה לא קנה. דמשיכה דבהמה לא מהני לולדותיה:
לקנותה קנה. וכגון דאמר לו משוך וקני אבל לקנותה לא מהני דמשמע את תתכוין לקנותה ואני איני מקנה לך:
עשרה גמלים קשורים. ואמר לו לקנות כלם ואם קנה אותם במוסירה של אחת מהן:
גמ' אין מוסירה קונה בנכסי הגר גרסינן. וכדאמר רב הונא ג''כ בבבלי פ' שנים אוחזין דף ח' ומפרש התם טעמא דלשון מוסירה כאדם המוסר דבר לחבירו ובשלמא מחבירו קני דקא מסר ליה חבריה אבל במציאה ובנכסי הגר מאן קא מסר ליה דליקני:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. הַמּוֹכֵר צֹאן לַחֲבֵירוֹ כֵּיוָן שֶׁמָּסַר לוֹ מַשְׁכּוֹכִית קָנָה. מָהוּ מַשְׁכּוֹכִית. אִית דְּאָֽמְרִין. חוּטְרָא. וְאִית דְּאָֽמְרִין. שַׁרְקוּקִיתָא. וְאִית דְּאָֽמְרִין. נְגִדָתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כיון שמסר לו משכוכית קנה. כל העדר ואע''ג דלא אמר לו משוך וקני:
חוטרא. מקל של רועה והצאן מכירות ברמיזתו לילך אחריו:
שרקוקיתה. כמו קרקשתא זוג המקשקש לפני העדר והולכין אחריו:
נגדתא. עז המושכת כל העדר אחריה מפני שדרך העזים להלך בראש העדר ויש לבעל העדר עז חריף שמושך כל העדר אחריו:
שְׁמוּאֵל אָמַר. הָהֵין דִּנְסַב כֻּזָנִיתָא וְהִיא מִתְחַטְּפָא מִי חַייָב בָּהּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבודַמָא. הָדָא דְתֵימַר כְּצוֹר וַחֲבֵירוֹתֶיהָ כְּקַיְסָרִין וַחֲבֵירוֹתֶיהָ. בְּרַם הָכָא עַד כְּדוֹן אוֹרְחֵיהּ מְחַזְּרָה לְמִתְקְלָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ההן דנסב בזגיתא. מי שמשך בתרנגולת מחבירו ולקחה בידו כדי לראותה ועדיין לא פסק עמו הדמים:
והיא מתחטפא. ובתוך כך פרחה מידו:
מי חייב בה. אם מתחייב בה הלוקח אע''פ שלא פסק דמים דקרוב לפשיעה הוי שהיה לו להזהר בה כשלקחה בידו:
הדא דתימר. דמספקא ליה מי מתחייב בה ולא קאמר שצריך זה לחזר אחריה ולתפשה:
בצור ובחברותיה. שהן מקומות גדולים ומרובין באוכלוסין ואי אפשר לחזור אחריה וכאבודה היא:
ברם הכא. ובמקומות אחרים:
עד כדון אורחיה מחזרה למתקלה. על כרחו דרכו של זה שנחטפה מידו כלומר שמוטל עליו לחזר אחריה עכ''פ עד שתכשל במרוצתה ויתפוש אותה:
רִבִּי אַבָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. הָהֵן דִּנְגִיד בְּזִקָה וְהִיא מִבַּזְעָא בְיָדֵיהּ לֹא חַייָב בָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לָכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ לְמַעֲלֶה לְגַו חָנוּתָא דְּלָא אִיתְכַּוֵון אֶלָּא דְלָא יִסְבָּהּ בַּר חוֹרִין. 14b מָהוּ שֶׁתִּקָּנֶה בְּשַׁעַר הָפָּחוֹת. אָמַר רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁאֵינָהּ נִיקְנֵית בְּשַׁעַר הָפָּחוֹת. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַמּוֹכֵר יֵינוֹ לְנָכְרִי. פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד דָּמָיו מוּתָּרִין. מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק דָּמָיו אֲסוּרִין. אִם אוֹמֵר אַתְּ אֶת שֶׁתִּקָּנֶה לִי בְּשַׁעַר הַפָּחוֹת אֲפִילוּ מָדַד עַד שֶׁלֹּא פִּיסֵּק. וְיֵיעָשֶׂה כְּמִי שֶׁפִּיסֵּק עַד שֶׁלֹּא מָדַד וְיִהְיוּ דָמָיו מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם אומר את. השתא פשיט לה דאפילו כשער הפחות אינו נקנה לו כשלא פסק דמיו דאם אתה אומר כשער הפחות מיהת נקנית לו אפילו מדד עד שלא פסק אמאי קאמרת דמיו כלן אסורין ויעשה כמי שפסק עד שלא מדד ויהיו דמיו מותרין עכ''פ כשער הפחות דכפי אותו השער ברשות העכומ''ז הוא אע''פ שלא פסק דמיו אלא לאו ש''מ דאינו נקנית לו כלל ואפילו כשער הפחות:
מדד עד שלא פסק. עמו הדמים בעד היין דמיו אסורין דהשתא לא קנייה העכו''ם במשיכה דכיון דלא פסק דמיו לא סמכא דעתיה דעכומ''ז למיקנייה שמא ירבה לו בדמיו והלכך כי נגע ביה הוי יין נסך ברשות ישראל שעדיין לא קנאו העכו''ם עד שיפסוק לו הדמי':
דמיו מותרין. דקי''ל משיכה בעכו''ם קונה כמו בישראל הלכך כשמדדו הישראל בכליו ובא הכלי ברשות העכו''ם קנאו העכו''ם במשיכה והוי ליה לישראל זוזי בהלואה גבי דעכו''ם ויין נסך לא הוי עד דנגע:
דתנינן תמן. בפרק השוכר את הפועל המוכר יינו לעכו''ם ופסק עמו המעות עד שלא מדד לתוך כליו של עכו''ם:
מהו שתקנה. לו בשער הפחות דנהי דלא הווי כשלו דאכתי לא סמכא דעתיה מפני שלא פסק דמיו כשער הפחות מיהת ליקני ליה דמסתמא היה מתרצה בזה או דילמא אמרינן כיון שאינו עומד ברשותו פטור הוא לגמרי ואפילו כשער הפחות אינו חייב לשלם לו:
דלא איתכוין. להעלות' לחנותו אלא שלא יקחנה גבר אחר ומיהו לא נתכוין לקנותה עכשיו עד שיפסוק עמו הדמים וכשאינה ברשותו הוי:
לכן צריכה אפילו למעלה לגו חנותא. לא צריך רב להשמיענו אלא בכה''ג שאפילו משך הנוד להכניסה לחנות שלו אינו חייב באחריותה דאכתי לאו שלו הויא:
והיא מבזעה בידיה. ונקרע הנוד ונשפך היין לא חייב בה דכיון דלא פסק דמיו אכתי לא סמכא דעתיה ואינה עומדת ברשות הלוקח:
ההן דנגיד בזקה. מי שמשך נוד של יין מחבירו ומיירי שלא פסק דמיו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source